זמן השימוש בסמארטפון אצל בני הנוער בממוצע הוא 6-8 שעות ביום (לא כולל למידה וזום). אחת הבעיות הכי גדולות אצל בני הנוער הוא השעמום. וכשהם משתעממים הסמארטפון הוא הדבר הראשון שאליו הם ניגשים כדי להפיג תחושה לא נוחה זו.
אז איך זה קשור לילדים צעירים יותר (גילאי הגן ובית הספר היסודי)?
הילדים הצעירים, גילאים 6-12, הם בני הנוער הבאים, ואנו יכולים לצפות בבני הנוער של היום, וכך ללמוד מהם ולהשתפר.
שעמום הוא קונפליקט. קונפליקט פנימי שיש לכולנו. כשחווית השעמום מתעוררת אצל ילדים, הדבר הראשון הוא לנסות ולהעביר את הקונפליקט לגורם חיצוני ע"י פנייה להורים באימרה: "משעמם לי" או במילים אחרות "אמא/אבא תפתרו לי את הקונפליקט שמשגע אותי".
לרוב אנחנו ההורים מתחילים לחפש פתרונות, פעולה שיכולה לגרום ללחץ לא רצוי עבורנו, ובמיוחד כשגם לנו אין רעיון יצירתי או שבתחושתנו מיצינו את כל אפשרויות התעסוקה, ואז הקונפליקט הופך להיות שלנו (הילד הצליח). לעיתים נמצא עצמנו מתעצבנים וכועסים "תעסיק את עצמך!", "תמצא מה לעשות!" ועוד משפטים אימפולסיביים שלאחריהם נרגיש חוסר נוחות, או בשלב מסוים נפתור את הקונפליקט באמצעות מתן הסמארטפון או כל מסך אחר כדי להרגיע (אולי להשתיק?) את הילד ולראות אותו שמח ומאושר.
כאן השגיאה. במיוחד בגיל הצעיר, גיל יסודי (6-12), התמודדות עם קונפליקטים פנימיים או חיצוניים, הם שלבים קריטיים להתפתחות האישיות והזהות של הילד. כל התמודדות עם קונפליקט, ואני לא נכנס לפתרון הקונפליקט או לפתרון טוב יותר או פחות, אלא לעצם ההתמודדות שלמעשה מעניקה לילד כלי, כלי שישרת אותו בהמשך, בעתיד, כלי שילמד אותו עוד קצת על עצמו ויעזור לו לפתח אישיות וזהות מסתגלים יותר, ענפים יותר ובוגרים יותר.
לכן, אל לנו להיבהל מהשעמום של ילדינו, כדאי לחכות רגע עם הפתרונות ועם לקיחת האחריות, לתת להם להשתעמם ולמעשה להתמודד עם הקונפליקט. שעמום זו הזדמנות לחשיבה, ליצירה, וגם להתמודדות שתוליד כלים אישיותיים לעתיד.
הסמארטפון הוא מכשיר מדהים! בגילאים הצעירים הוא פתרון מתוק ורגעי שלאורך זמן לא מקדם את הילדים להתפתחות וצמיחה.
קונפליקט הוא הזדמנות- נצלו אותו
בהצלחה
